הקלימורות בצרפת

החלטנו שהיום יהיה יום רגוע ונינוח, או בשפת הנוער – יום בצ'יל. אז עשינו בוקר בצ'יל, קמנו יחסית מאוחר (בתשע), אכלנו ארוחת בוקר קטנה בבית ויצאנו ברגל לעבר האטלייה דה לומייר – מוזיאון שמציג תערוכות של אמנים גדולים דרך וידאו ארט על קירות עצומים. הרגשנו כמו במרי פופינס כשהילדים קופצים לתוך ציור ומתחילים לטייל בתוכו. הוצגו תערוכות של סזאן ושל קנדינסקי, וזה היה מטריף, מהמם ומשגע:

כשסוף סוף יצאנו החוצה מהתמונות, המשכנו לבילוי צהריים בצ'יל. רכשנו כמה מאפים בבולנז'ריז בדרך, עברנו דרך שוק מקומי בשדרה ליד הבית (רכשנו ריבות, כובע לתמי, טבעת לדפנה, ואורי רכש את גוסטב) והמשכנו למנוחה קלה בבית. צ'יל 😎

אחרי המנוחה יצאנו לשוטט ולאכול. הגענו לכיכר פלאס דה ווז' המהממת, והתיישבנו שם לארוחת צהריים במסעדה שהפכה למועמדת מבטיחה בקטגוריית המסעדות עם היחס עלות/הנאה הכי גרוע, והמלצרית שלנו מועמדת בקטגוריית המלצרית הכי בלתי. ראוי במיוצד לציין שאחרי שהזמנו מים רגילים, המלצרית הביאה לנו בקבוק של מים מינרלים (אוויאן!), כשאמרנו לה שלא הזמנו אותם היא עשתה פרצוף מתנשא במיוחד והשאירה את הבקבוק על השולחן שלנו בכל זאת, וכשניסינו להגיד את זה גם למלצר נוסף – הוא אמר: But it's already open! במבטא צרפתי מתנשא.

החלטנו שבכל ביקור בפריז צריך גם לחוות חוויה של התנשאות פריזאית רצינית, והמשכנו בצ'יל למנוחה בפלאס דה ווז', שם אכלנו את המאפים שנרכשו בבוקר ושתינו אוויאן מהבקבוק שנמכר לנו נגד רצוננו במסעדה.

המשכנו בצ'יל לעוד כמה שעות של שוטטות במארה ומעט שופינג, ומשם לארוחת ערב תאילנדית. לקינוח חצינו את הכביש ורכשנו לנערת בת המצווה מגנום פריזאי משובח שמכינים במקום:

מרוב צ'יל בקושי הצלחנו לטפס את מדרגות הבית שלנו כדי לצנוח על המיטה שחוטים. מחר יום אחרון בפריז ואנחנו כבר מתחילים להתגעגע 😱

אנחנו כבר לקראת הסוף אבל עדיין יש מסק-דפנה. והמסק-דפנה של היום היא שנקווה שגם גוסטב נהנה מהמגנום 🕶 וואה וואה איזה מגנוםםם 😋