הקלימורות בצרפת

הימים בפריז עמוסים ומעייפים, והזמן לכתוב את הבלוג קצר… או, כמו שאומרים בפריז, קפה או לה אה קרואסון סיל וו פלה.

יום רביעי החל באווירה פריזאית במיוחד. ההורים ישבו בקפה שמתחת לבית ושתו קפה או-לה, בעוד הילדים הלכו לרכוש מזון להמשך היום בסופר הקרוב. אורי הגדיל לעשות ורכש עלי גפן ממולאים, שהסתבר אחר כך שהיו ללא מילוי.

בעודנו יושבים ולוגמים מהקפה, חלף על פנינו חצוצרן שחצרץ שיר של אדית פיאף להנאת הקהל –

אחרי הקפה יצאנו לדרך. צעדנו דרך רחובות קסומים למרכז פומפידו, חלפנו על פני מסעדות רבות (הידעתם שלפי גוגל יש כ-45,000 !! מסעדות בפריז??), ומרוב שהיה היצע גדול לא הצלחנו לבחור ובמקום זה ערכנו פיקניק קל ברחבה שמול מרכז פומפידו.

עם בטן מלאה נכנסנו לצינורות של פומפידו, הישר לעבר המוזיאון בקומה 5. מסתבר שמקום סגור, שקט שצריך להתנהג בו בנימוס ולהיזהר שלא לשבור כלום, פחות מתאים לילדים החמודים אך לא-מאוד-מבוייתים שלנו, ועל כן השתדלנו למהר ולסיים את האירוע התרבותי תוך זמן קצר, לא לפני שנהנינו מהנוף המשגע של תצפית קומה 6.

יצאנו חזרה לאוויר הפתוח, ובינתיים הרעב פשה. עצרנו למלא את הבטן ברחוב הסמוך (המבורגר וסושי), המשכנו לעבר מדרחוב מונטורגיי לא רחוק, ומשם עוד שוטטות פריזאית. בהמשך הדרך התפצלנו לזמן קצר, ואז גילינו שהילדים התיישבו לקפה 😍

המשכנו לצעוד דרך כיכר הרפאבליק ועד תעלות סן מרטן. לסיום הערב אכלנו פוקי שהגיש לנו המלצר החביב שקיבל את הכינוי "טולי המסטולי" בעקבות התהגותו הפיכחת 😉

עוד יום פריזאי הסתיים לו. מחר ארמון ורסאי!

ולמסק-דפנה של היום: האם אי פעם חשבתם שכיוס 👖 מתיק, זה תיוק 👜?