הקלימורות בצרפת

איך אומרים – rachbal או rakevel? האם הרכבל זז על הכבל הסטטי, או שהכבל כולו זז וכך מזיז את הקרונות? מי לעזאזל חשב על הרעיון של למתוח קו בין שתי פסגות ולהסיע קרונות עם אנשים על הקו הזה?

על כל השאלות האלה, ועוד, רצינו לקבל תשובה היום. אבל תכניות לחוד, ולהעיר את הילדים בבוקר אחרי שהלכו לישון בשתיים בלילה לחוד 🙂

אז קמנו מאוחר, אכלנו ארוחת בוקר בצהריים, ויצאנו לרכבל המפורסם של שאמוני שמטפס למון בלאן. כשהגענו גילינו שיש תור ארוווווך לכרטיסים, ושלא נוכל לעלות לפני 15:00. אחרי התלבטות והתדיינות מעמיקה, החלטנו לוותר!

בצד השלילי: המעילים, הסוודרים, הצעיפים והכובעים שסחבנו מהארץ נסחבו לשווא… הם מייד זינקו גבוה בטבלת המועמדים לאוסקר בקטגוריית הדבר המיותר שסחבנו מהארץ.

בצד החיובי: לא נאלצנו לגלות אם הרכבל נתקע כשיש הפסקה חשמל בכל שאמוני, מה שקרה שעתיים מאוחר יותר; הרווחנו 214 יורו (עלות הרכבל לכל המשפחה 🥶) – מהלך פיננסי מבריק; נתקלנו במקרה בשוק פשפשים קטן ומתוק ובזבזנו בו 15 יורו, מה שהשאיר אותנו עם רווח של 199 יורו עודף מהרכבל.

החלטנו במקום זה לנסוע לאגם קטן ומתוק שראינו בדרך לשאמוני כי מזמן לא טבלנו באיזה אגם עם נוף אלפיני. אבל כשהגענו לאגם גילינו שזה אגם שאסור לטבול בו! אללי.

לא נתנו לשיבושים לשבור את רוחנו, ונסענו לעוד אגם עם עוד נוף אלפיני, והפעם גם עם סוג של פארק מים מתנפח. הגענו הישר למגרש חניה מלא עד אפס מקום.

אבל אל דאגה, לאחר המתנה קצרה נכנסנו, חנינו, התמקמנו, ו… טבלנו באגם עם נוף אלפיני! רוני והילדים התאמנו בזינוק למים מגובה רב, תמי שתתה שפריץ אפרול ובשלב הזה כבר שכחנו מעוגמות הנפש של תחילת היום. איך אפשר להתלונן מול נוף כזה:

אחרי כמה שעות של כיף, חזרנו לערב אחרון בשאמוני ובכלל באזור האלפים… הכנו ארוחת ערב ביתית, יצאנו לאכול גלידה אלפינית אחרונה, וארזנו את המזוודות לקראת החלק השני של המסע: פריז.

ולמסקנתה של דפנה מהיום:                                            לפעמים יש גם ימים ללא הסקת מסקנות 🦄

נ.ב. מוזלי, תמסרי למשפחת האומנה שלך חיבוק גדול מאיתנו, אנחנו מקווים שהתפייסת בינתיים עם הכניסה האחורית לבניין ♡ נרי אתה מלך!