הקלימורות בצרפת

ככה נראה הבוקר ממרפסת הבקתה שלנו בהר. בהחלט לא דרך רעה להתעורר, במיוחד שאחרי הקפה אכלנו ארוחת בוקר צרפתית משובחת מול אותו נוף.

הארוחה אמנם היתה משובחת, אבל כיוון שאנחנו על ההר ורחוקים מהציוויליזציה הצרפתית, היא לא כללה מאפים טריים. את הבעיה החמורה הזו פתרנו בדרכנו למסלול הטיול, כשעצרנו בבולנז'רי. לקח לנו איזה 20 דקות לבחור בין שלל הלחמים, המאפים, הבריושים, הקרואסונים, הפאי והבגטים.

נסענו כשעה באוטו, בדרך דיייי יפה (אנחנו לא רוצים להלשין, אבל נספר בכל זאת שלמרות ההמלצות של אמיר ושמוליק, רוני ניווט בעזרת וייז. בחור דיגיטלי בעולם אנלוגי). הגענו לשמורת פרסת הסוס – cirque du fer a cheval. וווואאאאווווו:

מחוויות הדרך: עקץ את אורי דבוז (שילוב של דבורה וזבוב) ודפנה טיפלה בו במסירות. אורי עמד באתגר הבונז'ור, כשבירך את המטיילים שפגשנו בדרך וקיבל בתגובה 60 "בונז'ור". מגבת הקירור שוב עשתה את עבודתה נאמנה וסייעה לנו להתמודד עם משבר האקלים.

וכעת שאלה לקוראינו הנאמנים: מה עדיף, שאורי לא יפעיל שיקול דעת כלל, או שיפעיל שיקול דעת מוטעה? עזרו לנו להכריע בשאלה שמלווה אותנו בימים האחרונים.

בדרך חזרה שני הילדים נרדמו לשנ"צ:

עצרנו לרכוש מצרכים לארוחת ערב משגעת (דפנה התעוררה מהשנ"צ ונשארה לשמרטף על אורי ברכב בזמן הקנייה). הגענו חזרה לבקתה ובה בישלנו ארוחת ערב משגעת שכללה שקשוקה ד'אלפ, מנה אלפינית מקומית:

אחרי הארוחה צפינו בשקיעה שמשתקפת במון בלאן (הידעתם שיש שם המון בלאן?) –

לסיום הערב, דפנה ניצלה את העובדה שרוני היה שיכור קלות (שיכור קלות או שיכור כלוט?? המממ) וארגנה ערב משחקי קלפים, בהם הילדים ניצחו את המבוגרים. בלהט המשחק קלף שש לב אדום קיפח את חייו. למד בדרך הקשה: אל תתעסקו עם דפנה במשחק קלפים!

ולפינתינו, המסקנה של דפנה: וואוווו! 🤩